<h1>בה"ג תוספתא</h1>
<h2>דף כה:</h2>
החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה, מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, מפני שהוא בית דין. (כ"ו.) וכולן שהיו להן נשים ומתו מותרות להנשא להם, וכולן שנישאו לאחרים ומתו או נתגרשו מותרות לינשא להן, וכולן מותרות לבניהם ולאחיהם. החכם וכו' הא התירה ישאנה במאי עסיקינן, אי נימא בחד, מי מצי מיפר והאמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם תנא הפרת נדרים בשלשה, אלא בתלתא, מי חשידי והתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין, ומסקינן אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן ביחיד מומחה.
<h2>דף לח.</h2>
ספק ויבם שבאו לחלק בנכסי סבא, ספק אמר לו אנא בר קמאה אנא ופלגא אית לי, יבם אמר ליה את בראי דידי את ולית לך ולא כלום, הוה יבם ודאי וספק ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, ספק אמר אנא בר קמא אנא ופלגא אית לי, בני יבם אמרי ליה את אח דידן את ותילתא אית לך, פלגא דקא מודה להו שקלי, ותילתא דקא מודה ליה שקיל, ואידך דנקא דפש הוה ליה ממון המוטל בספק וכל ממון מוטל בספק חולקין. סבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם חולקין. (ל"ז:) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר להו אנא בר קמא אנא וכוליה דידי, יבם אמר ליה את בראי דידי את ולית לך ולא כלום, הוה ממון המוטל בספק וממון מוטל בספק חולקין. ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר להו אנא בר קמא אנא וכוליה דידי, בני יבם אמרי ליה את אח דידן את ומנתא הוא דאית לך בהדן, הוה ממון מוטל בספק וכל ממון מוטל בספק חולקין.
<h2>דף קיג.</h2>
(תוספתא כתובות פ"א) פקח שנשא חרשת או שוטה כתובתן מאתים מפני שרצה לזוק לה נכסיו. חרש ושוטה שנשאו פקחות אף על פי שחזר חרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין להם כתובה, רצו לקיים נותנין כתובה מנה. גוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אין להם כתובה, רצו לקיים נותנין כתובה מנה. ישראל הבא על שפחה ונכרית אף על פי שחזרה שפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה אין להם כתובה, רצו לקיים נותנין כתובה מנה. בוגרת ואיילונית כתובתן מאתים, נשאת בחזקת שהיא כשירה ונמצאת איילונית אין להם כתובה, רצו לקיים נותנין כתובה מנה.
חרשת ושוטה בוגרת ומוכת עץ אין להם טענת בתולים, סומא ואיילונית יש להם טענת בתולים סומכוס אומר משום רבי מאיר סומא ואיילונית אין להם טענת בתולים.
<h2>דף קכ.</h2>
אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב על הצלוב וחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שלשה ימים. תנו רבנן פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין אלא שיהו שניהם עם החוטם, אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה (ישעיה ג', ט') הכרת פניהם ענתה בם.
